החלטה בתיק ע"מ 1712/10

העורר נעצר בתאריך 17.2.09 ובתום חקירה הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו שמונה עבירות, שעניינן חברותו ופעילותו בארגון "ג'מעיאת אל אחסן", ששמו הוחלף בהמשך ל"ביארק אל עטאא", שניהם ארגונים השייכים לארגון הג'יהאד האיסלאמי ואשר נתמכו כלכלית על ידי קרן הסיוע ההומניטארי בטורקיה (IHH) ובית אלזארקה לצדקה מאיחוד האמירויות. עוד נטען בכתב האישום כי העורר שימש כמנהל ואחראי באגודה הנ"ל וניהל את ישיבות הנהלתה. על פי המתואר בכתב האישום, פנה העורר לאדם אחר, ביקש ממנו להצטרף לאגודה ומינה אותו לאחראי על הקשר בינה לכפרים באזור טול-כרם ועם ארגונים אחרים וכן על חלוקת כספים. כתב האישום אף מפרט פניות נוספות של העורר בקשר לפעילות האגודה, כולן על רקע תמיכה כלכלית והומניטארית שהעניקה האגודה לתושבי האזור. לבסוף, מואשם העורר בהכנסת כספי אויב לאזור, בכך שרקם יחד עם אחר תוכנית לקבל כספים מרצועת עזה, במסווה של סחר בבשר. באמצעות זו הוכנסו לאזור באיסור למעלה מ-120,000 ש"ח. בהזדמנות נוספת, ניסה העורר לקבל כספים נוספים בשיטה דומה, אך נתקל בסירוב.

יצוין מיד, כי העורר נעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בהחלטה מיום 2.4.09. עם זאת, בחלוף כשנה ממעצרו, הגיש בא כוחו החדש של העורר בקשה לעיון חוזר. בקשה זו נדחתה על ידי בימ"ש קמא. החלטת בימ"ש קמא הינה נשואת הערר הנוכחי.

טיעוני הצדדים בערר

הסנגור טען מספר טענות אשר לטעמו מצדיקות כל אחת בפני עצמה את שחרור העורר. ראשית, טען הסנגור כי בחלוף תקופת מעצר של למעלה משנה ושלושה חודשים מבלי שהחל עניינו של העורר להתברר, נקודת האיזון בין המסוכנות הנטענת לבין זכותו לחרות השתנתה וכיום נוטה הכף לכיוון שחרור העורר בתנאים. בעניין זה ביקש הסנגור להדגיש כי בניגוד להחלטת בימ"ש קמא אין להטיל את אשמת העיכובים בתחילת שמיעת ההוכחות על הסנגוריה, אלא לתלותה בעובדה כי התביעה הצבאית נמנעה במשך תקופה של ארבע עשר חודשים מלחשוף את מלוא חומר הראיות מבלי שהייתה ברשותה תעודת חיסיון, תעודה אשר הוצאה בסופו של דבר בתאריך 14/4/10. לגישת הסנגור, המדובר במחדל חמור ביותר אשר טומן בחובו פגיעה קשה בהגנת העורר.

 עוד טען הסנגור כי אם בעבר תרמה הסנגוריה להתמשכות ההליכים, מאז נכנס לתמונה בפברואר 2010 עשה כל שלאל ידו על מנת להביא לקביעת התיק. מכל מקום, לנוכח מהות האישומים ורשימת העדים הארוכה, עלולה שמיעת התיק להימשך עוד חודשים ארוכים, דבר ההופך את המעצר לבלתי מידתי בנסיבות העניין.

חלקו השני של טיעון הסנגור התמקד בבחינת קיומה של תשתית ראייתית לכאורית. בקצירת האומר, מתרכזות טענות הסנגור בהיעדר קשר מוכח בין האגודה בראשה עמד העורר על פי הטענה לבין ארגון הג'יהאד האיסלאמי. הסנגור ציין בעניין זה כי בידי התביעה אין חוות דעת המוכיחה את הקשר האמור ואף הראיות אליה הפנתה אינן תומכות בזיקה ברורה של האגודה לארגון האסור. כך סיכם הסנגור כי מתוך תשעה עדי תביעה רלוונטיים, עדותם של שלושה הינה עדות שמיעה, חמישה אחרים אינם קושרים בין האגודה לארגון או אף מכחישים קשר ביניהם וכל שנותר הוא דבריו של עד תביעה יחיד אשר גם הם אינם ברורים די הצורך. לדעת הסנגור, הצטברותם של חולשה ראייתית להימשכות ההליכים מחייבת את שחרור העורר בתנאים שיראו נכונים לביהמ"ש.

התביעה הצבאית התנגדה לערר בכל תוקף, תוך שסמכה את ידיה על החלטתו המנומקת של בימ"ש קמא.

ראיות לכאורה

עם תום העיון בראיות התביעה, אין מנוס מן המסקנה כי התשתית הראייתית הענפה לכאורה שעליה נסמכת התביעה, לוקה בפגמים לא מבוטלים.

מבלי לחזור על סקירת כלל הראיות, סקירה אשר נערכה ע"י בימ"ש קמא באופן ממצה ביותר, יש לקבוע כי קיימות ראיות טובות לכך שהעורר משמש כיו"ר אגודת "ביארק אל עטאא" (אמרת ע"ת 2 מיום 12/3/09, אמרות ע"ת 3 מיום 23/2/09 ומיום 9/3/09, ע"ת 5 מיום 25/2/09, ע"ת 6 מיום 23/2/09 ומיום 11/3/09, ע"ת 7 מיום 3/3/09 ומיום 4/3/09 ע"ת 8 מיום 26/2/09, ע"ת 9 מיום 13/10/08). יש אף תשתית ראייתית סבירה לכך שאגודה זו מהווה המשך לאגודת "ג'מעיית אל אחסאן" (ע"ת 3, מיום 9/3/09, ע"ת 10 מיום 15/12/08). כמו כן, קיימות ראיות לפעילות האגודה המתוארת בכתב האישום ואף במעורבותו של העורר בקבלת כספים מרצועת עזה באמצעות עסקאות סיבוביות בבשר.

ברם, ככל שהדבר נוגע לקשר בין האגודה האמורה, שלא הוכרזה כהתאחדות בלתי מותרת ואף אין קיימת בעניינה חוות דעת מומחה, לבין הג'יהאד האסלאמי, לוקה התשתית הראייתית בחסר.

מבין עשרת העדים הרלוונטיים לעניין, מוזכרת הזיקה בין הארגונים ע"י שישה עדים, אשר שלושה מהם שוללים קשר זה (ע"ת 3 ע"ת 7 וע"ת 8). אחרים תולים את ידיעתם בעדויות שמיעה או סברה. כל שנותר, על כן, הוא דבריהם של עד התביעה מספר 6 ו-7. עד התביעה מס' 6 מוסר כי ידע שהאגודה שייכת לג'יהאד האסלאמי (ראה דבריו באמרתו מיום 23/2/09). אולם באמרה מאוחרת יותר, מוסר העד כי הגיע למסקנה זו על יסוד מעצרם הקודם של חברי האגודה. הוא הדין באשר לעד התביעה מספר 7 שמסר אמנם על העברות כספיות לאגודה מטעם "המפקדה בחו"ל" מבלי לפרט מה מהות אותה מפקדה. עד זה אף שלל שייכות של האגודה לארגון מסוים.

באופן דומה, יקשה לבסס את הקשר בין האגודה לבין הג'יהאד האסלאמי על דבריו של עד תביעה 10 בלבד, אשר מוסר אמנם כי האגודה שייכת לג'יהאד האסלאמי (ראה אמרתו מיום 26/11/08), אולם מוסר במקביל כי את השתייכותו של העורר לג'יהאד האסלאמי הסיק ממאסרו הקודם.

העולה מן המקובץ, כי קיימים קטעי ראיות לשיוך האגודה בראשה עמד העורר לארגון הג'יהאד האסלאמי. אולם, לצד האמור, מציגה התביעה את דבריהם של מספר עדים השוללים קשר זה. על אף שאין מניעה להעדפת העדות המפלילה על פני דבריהם של עדים אלה, במיוחד בשלב זה בו נבדקות הראיות על פניהן בלבד, בחינת התשתית הכוללת מלמדת, לטעמי, על חולשה ראייתית בנקודה מרכזית לביסוס חלק הארי של העבירות המיוחסות לעורר.

כאן המקום לציין כי בתיק החקירה מצויים שורה של מסמכים בשפה הערבית אשר ככל הנראה קשורים לפעילות האגודה. אולם, התביעה לא הפנתה אליהם בטיעוניה ואף לא העמידה לרשותי תרגום של אותם מסמכים. על כן, הנני יוצא מנקודת הנחה כי אין במסמכים האמורים כדי לשנות מהותית ממסקנתי האמורה.

על רקע התמשכות ההליכים, הפגם הראייתי האמור מצדיק כשלעצמו את שחרור העורר בתנאים מגבילים. עם זאת, אני מוצא לנכון להוסיף התייחסות קצרה למספר טענות שעלו במהלך הדיון, אשר בכוחם לחזק את המסקנה האמורה.

עילת מעצר

אקדים ואומר כי לולא התקיימו הנסיבות המיוחדות שפורטו לעיל, לא הייתי מהסס לקבוע שבמקרה הנוכחי קיימת עילת מעצר של מסוכנות השוללת כל אפשרות להסתפק בחלופה. עמדנו לא אחת על הסיכון הטמון בפעילות במסגרת ארגונים אזרחיים המסונפים לגופי טרור דוגמת הג'יהאד האסלאמי (ע"מ 2223/06 התוב"ץ נ' מסודה, ע"מ 1701/07 חמיסה נ' התוב"ץ, ע"מ 3292/06 שחטור נ' התוב"ץ, ע"מ 3437/06 חמדאת נ' התוב"ץ) . הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר בפנינו עורר שלחובתו שתי הרשעות קודמות ואף מאסר מותנה בר הפעלה אם יורשע.

אלא שלצד האמור, עלינו להתחשב במספר נסיבות נוספות שעלו במהלך הדיון, הרלוונטיות לעת הזו ליצירת איזון נכון בין האינטרס הציבורי לבין זכויות העורר.